<h1>ספר החינוך מצוה רע"ג</h1>
<h2>דף נט.</h2>
שלא ישא כהן גדול לבד אלמנה, שנאמר [ויקרא כ"א] אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח, ולא היה צריך הכתוב לחזור איסור גרושה וחללה זונה בכהן גדול, שדרך כלל נאסרו על כל כהן והוא ראש הכהנים, ועל כן פירשו זכרונם לברכה [קדושין ע"ז ע"א] כי ללמד לנו ענין זה בא כפל האזהרה בגרושה וחללה זונה בכהן גדול. ואמרו בגמרא קדושין [שם] שבא ללמד שבזמן שיקרה שיהיו כל איסורין אלו באשה אחת כסדר הזה, שבתחלה תתאלמן ואחר כך תתגרש ואחר כך תתחלל ואחר כך תעשה זונה ובא עליה כהן גדול שחייב על ביאה אחת ארבע מלקיות, והוא שהוזהר בארבעת הלאוין, ואם בא עליה כהן הדיוט לוקה שלש. והטעם שיתחייבו עליה הרבה מלקיות כשהיא כסדר הזה, לפי שיש בה בענין זה איסור מוסיף, וכמו שכתבנו למעלה סמוך במצות לא תעשה ה', שאין איסור חל על איסור אלא כשיהיה איסור מוסיף או איסור כולל או איסור באין כאחת, כמו שמתבאר במסכת כריתות [י"ד ע"ב]. ואין צריך לומר שאם בעל ארבע נשים ואחת מהן אלמנה ואחת גרושה ואחת חללה ואחת זונה והותרה על כולן שחייב ארבעה מלקיות בין שיבא עליהן כסדר או שלא כסדר הואיל והן גופין מוחלקין. ואם תשאל ותאמר, ואיך ילקה הרבה מלקיות בין באשה אחת בין בהרבה והא קימא לן אין לוקין על לאו שבכללות, שהרי זה לאו שבכללות הוא שהרי בכולן באה המניעה בלאו אחד, וכמו שכתבנו למעלה לדעת הרמב"ם זכרונו לברכה. התשובה, דע שכבר ביארו זכרונם לברכה ענין זה, וזהו אמרם בגמר[א] קדושין [ע"ז ע"ב] במה שכתוב בכהן הדיוט [ויקרא כ"א] ואשה גרושה מאשה לא יקחו שמפני כן נפרדה הגרושה בלאו ללמד שמלקין על הגרושה בפני עצמה, וכמו שמלקין על הגרושה בפני עצמה כך מלקין על החללה על הזונה בפני עצמה. ואמרו שם כשם שחלוקה גרושה מחללה וזונה בכהן הדיוט כך חלוקה בכהן גדול, וללמד דברים אלו נכפלה המניעה בכהן גדול, כמו שאמרנו. משרשי המצוה לפי שיש בנישואי האלמנה מחשבת זרות, כעין מה שאמרו זכרונם לברכה [פסחים קי"ב ע"א] שבחור שנשא אלמנה שלש דעות יש במטה וכולי. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [יבמות נ"ט ע"א] שאלמנה היא נקראת אפילו מן האירוסין, וכהן גדול שמת אחיו אפילו מן האירוסין הרי זה לא ייבם אלא חולץ. היתה מקודשת ספק קדושין ומת ארוסה הרי זו ספק אלמנה ואסורה, שכל ספק בדאוריתא אסור הוא מן התורה, ועל כן אמרו זכרונם לברכה בכל מקום שספיקא דאוריתא לחומרא. ויתר פרטיה ביבמות קדושין. וכהן גדול העובר על זה וקדש אלמנה ובעלה לוקה שתי מלקיות, אחת משום אלמנה לא יקח ואחת משום ולא יחלל זרעו בעמיו, שהוא לאו בפני עצמו, וכמו שנכתוב אותו בסמוך, אבל קדש אותה ולא בעלה אחר כך אינו לוקה כלל ואפילו משום לא יקח, וכמו שאמרו שם בקדושין [ע"ח ע"א], בעל לוקה לא בעל אינו לוקה, דמה טעם קאמר לא יקח משום לא יחלל. אבל בעל האלמנה אף על פי שלא קדשה לוקה אחת משום לאו דלא יחלל שהרי חללה לאלמנה ועשאה זונה, והוא מוזהר שלא יחלל כשרים דבכלל לאו דלא יחלל משמע, שכן פירשו זכרונם לברכה ולא יחלל לא לה ולא לזרעו, וכן אמרו שם בקדושין, ומודה רבא בכהן גדול באלמנה שאם בעל ולא קדש לוקה, מאי טעמא, ולא יחלל זרעו אמר רחמנא והרי חלל, כלומר דבכלל ולא יחלל משמע דלא יחלל כשרים ולא זרעו.
